בס"ד
יציאת מצרים מתוארת בתורה כיציאה מעבדות לחירות ובאופן הגלוי זהו עיקר החידוש ביציאת מצרים. השתחררנו משיעבוד מצרים ויצאנו לחירות עולם. אך חז"ל במדרש מלמדים אותנו שהיציאה הזו מעבדות לחירות מבחינה אמיתית יש בה הרבה מעבר וכך אומרים חז"ל: 'אמר ר' אבא בר כהנא בשם רבותינו כעובר שהוא נתון במעי הבהמה, וכשם שהרועה נותן ידו ושומטה ממעיה, כך עשה הקדוש ברוך הוא לישראל ממצרים להוציאם, שנאמר לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי' (מדרש תהלים שוחר טוב)
חז"ל מלמדים אותנו שעם ישראל לא רק מבחינה חצונית היו משועבדים למצרים, אלא כל חיותם היו יונקים מהם ממש כעובר שיונק את חיותו מאימו ואין לו חיים בלעדיה. ויותר מכך העובר אין לו ישות משל עצמו. כך ישראל במצרים היו בטלים לגמרי עד שלא היה להם כל הגדרה עצמית. וע"פ המדרש כאשר עם ישראל יוצא ממצרים הוא לא רק יוצא מעבדות לחירות אלא הוא ממש נולד ורק אז הוא מתחיל להופיע בעולם כעם בעל חיות משלו והגדרה משלו. ממש כלידת עובר ממעי אימו.
ריה"ל בספר הכוזרי במאמר ראשון באות פא'- פג' מוסיף ומבאר שלידת עם ישראל היא ממש כבריאה חדשה יש מאין כבריאת העולם. כלומר שהופעת עם ישראל בעולם איננה טבעית כלידת האדם אלא יצירה אלוקית שיכולה להעשות רק ע"י הקב"ה עצמו ממש כבריאת העולם יש מאין שלא יכלה להיות אלא ע"י הקב"ה עצמו. ועל כן יציאת מצרים הייתה בחפזון ובמהירות לא גאולה הדרגתית. כי היציאה מאין ליש היא קורת בבת אחת משא"כ כל ההתפתחות אח"כ הינה תהליך ההולך ונבנה. כך עם יצראל יוצא ממצרים מהאין הגמור ליש המוחלט בבת אחת. ומכאן ואילך תהליך בנייתו נמשך אלפי שנים בהדרגה שלב אחרי שלב.
המהר"ל בגבורות השם פרק נב' מסביר את הדין שקבעו לנו חז"ל בסדר סיפור יציאת מצרים "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" שביציאת מצרים קנו ישראל את המעלה האלוקית, ומעלה אלוקית אין כוח בעולם המוכשר לקבלה. ולכן כל מעלה אלוקית קודם לה גנות ורק אח"כ מתגלה המעלה האלוקית לא מצד ההכנה שקדמה לה אלא מצד הבחירה האלוקית להופיע אותה בעולם. לכן לא יכלו ישראל להופיע בעולם באופן טבעי כשאר העמים בהתפתחות הדרגתית בהתקדמות מדרגה אחר מדרגה. אלא "מתחילה עובד ע"ז היו אבותינו" (הגדה של פסח) וכאשר רצה הקב"ה לגלות בעולם את מעלתם האלוקית של ישראל נתעלו בבת אחת "ועכשיו קרבנו המקום ב"ה לעבודתו" (הגדה של פסח).
יוצא אפוא שבליל הסדר אנו מציינים את יום היצירה האלוקית שלנו את הופעת עם ישראל בעל המדרגה האלוקית בעולם האנושי. וכהגדרת חז"ל את מעלתם של ישראל "וחיה אחת עומדת באמצע הרקיע וישראל שמה ואומרת ברכו את ה' המבורך" (פסיקתא).
ועפ"ז מבאר המהר"ל את דברי חז"ל "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (פסחים פרק י'). ולכאורה בזמן שישראל בגלות מה משמעות חג הפסח המציין את יציאתנו מעבדות לחירות הרי לא נותר לנו מאותה חירות מאומה ועתה הננו משועבדים בגלות?
מסביר המהר"ל שמעלת החירות שקנינו במצרים אינה חירות חיצונית ומקרית, אלא חרות עצמית פנימית. קרבת אלוקים ודבקות עצמית באלוקים חיים שהוא מקור החירות. ומעלה זו היא עצמית להם ומגדירה אותם כעם שכך נוצרו והופיעו בעולם כבני חורין. ומה שבזמן הגלות הנם משועבדים זהו במקרה, ודבר מקרי אינו מבטל מעלה עצמית.
נברך את בוגרי וידידי הישיבה בברכת חג חירות שמח שנזכה יחד עם כל בית ישראל לצאת לחירות אמתית הנובעת מדבקות עצמית בבורא עולם. ונזכה לגאולה שלימה במהרה.
בברכת התורה מעיר האבות
נעם ולדמן