ספירת העומר – הכנה למתן תורה
בפרשת אמור מצוה אותנו התורה במצות ספירת העומר, וכך נאמר: “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיקֹוָק:” מצות ספירת העומר מקשרת את יציאת מצרים עם מתן תורה. משמעות הדברים היא שע”י הספירה אנו מכינים את עצמנו לקבלת התורה. ויש להתבונן כיצד הספירה מכינה אותנו? מדוע דוקא חמישים יום? ומדוע אין סופרים את יום החמישים יום מתן תורה? ועוד יש להתבונן בקשר בין קורבן העומר המתחיל את הספירה וקורבן שתי הלחם בסופה.
המהר”ל בתפארת ישראל פרק כ”ה מבאר את הדברים – כאשר ישראל יוצאים ממצרים הם כתינוק היוצא ממעי אמו, עדיין אין בו דעת ונשמתו אינה באה לידי ביטוי. כל מה שיש לו בעולם הם צרכים חומריים, אכילה, שתיה ושינה. וודאי שבמדרגה זו לא יכלו לקבל את התורה שהיא שכלית, אלוקית. ומדרגתה נבדלת מן האדם החומרי. עליהם לעבור תהליך של התגדלות רוחנית בכדי שיכולו לקנות את מעלת התורה. לכן צוותה התורה שיספרו חמישים יום המקבילים לחמישים שערי בינה. ואז בבואם לשער החמישים יוכלו לקבל את התורה שהיא משער החמישים הנבדל מן האדם. התורה במהותה היא כולה אלוקית – אין סופית ואינה יכולה להיות נכללת בספירה אנושית. לכן אין סופרים את יום החמישים, כיון שמדרגת שער החמישים הינה נבדלת מן האדם ואינה נכללת עם ארבעים ותשע המדרגות שקדמו לה.
לכן למחרת הפסח מקריבים קורבן העומר מן השעורים שהוא מאכל בהמה כמדרגת ישראל בצאתם ממצרים שהיו כגוף בלי נשמה ונדמים כבהמה. אך מצד שני דוקא מחמת היותם בעלי גוף חומרי הרי הם כלי לקבלת התורה. כמו שהשיב מושה רבנו למלאכים: “אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה – אנכי ה’ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה – לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה? שוב מה כתיב בה – זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה – לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה – כבד את אביך ואת אמך, אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?”
כלומר כל מהותה של תורה הוא במה שהיא מתגלה בעולם התחתון בגוף החומרי. ולכן ראשית הדרך לקבלת התורה היא יצירת הגוף הישראלי ביציאת מצרים למרות שמבחינה נשמתית נשמת ישראל קדמה לעולם. אך כל עוד לא נתלו בגוף אין הם יכולים לקבל תורה. ולאחר תהליך של התעלות בארבעים ותשעה ימים הם מגיעים למדרגת אדם בעל שכל ונשמה ויכולים לקבל תורה.
וביום החמישים, שמצד אחד הוא נבדל ואינו נמנה עם שאר הימים, ומצד שני הרי הוא משלים במעלה אלוקית לימים שלפניו, ולכן בצווי הכללי כן אומרת התורה “תספרו חמישים יום”, כי התורה היא נעלית מאוד מחד, ומאידך היא מתאימה למדרגתם של ישראל בבחינת נוגע ואינו נוגע. ואז הרי הם מתעלים למעלה ממדרגתם למדרגת התורה האלוקית וזוכים לקבל תורה.
ומסיים המהר”ל שביום זה העיקר הוא התחתונים והקב”ה וכל פמליה של מעלה יורדים לתת תורה לישראל ולכן בעצרת כולם מודים ‘דבעינן נמי לכם’. שבשאר הימים התחתונים פונים לעליונים ובשבועות העליונים פונים לתחתונים. ועלינו ביום זה רק לפתוח את לבנו לקבל את ההארה האלוקית הגדולה שהקב”ה מאיר לנו כאן למטה בעוה”ז ולזכות בכך שהתורה תתקבל על לבנו בבחינת “הוא יפתח לבנו בתורתו”
בברכת התורה מעיר האבות
נעם ולדמן