בס”ד
דף קח.
במשנה בדף צט: כתוב “ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין אפילו מן התמחוי”
ישנה מחלוקת בראשונים על הפיסוק וממלא על ההבנה הפשטנית: 1.רש”י-מהמשנה מבואר שגבאי הצדקה מחויבים לתת לעני ארבע כוסות, הרשב”ם מוסיף שאם הגבאים לא משיגים לו אז חייב העני למכור כסותו ולקנות ארבע כוסות, שיטתם שמ”לא” עד “התמחוי” זה משפט אחד. 2.תוס’ ד”ה “לא יפחתו”-מדייק מ”מארבע” המם מורה שזה נושא חדש יוצא “לא יפחתו” מוסב על ההסבה “ומן התמחוי” עניין אחר שאם הגבאים יצאו לו יין יכול לקבל ולא שחייבים לו.
יש לשאול שתי שאלות א. מה חומרת\תוקף דין ארבע כוסות? ב. ומה תפקידם בליל הסדר?
א. שורש הבנת החומר\התוקף נלמד משני מקורות א. דף קח. “אמר ריב”ל נשים חייבות בארבע כוסות הללו..” וריב”ל במקומות אחרים בש”ס מחייב את הנשים בחנוכה ופורים משמע שדין ארבע כוסות כדינם. ב. דף קט: “רבינא אמר ארבע כסי תקינו רבנן…” משני המקורות לומדים אנו שארבע כוסות זה תוקף דרבנן.
ב. ע”מ שנבין את תפקיד היין עלינו לגשת לגמ’ בדף קח: ולפרק את אמירתו של רב יהודה שבעצם מתחלק לארבע ונעיין בשני החלקים האמצעים ומתוך כך יצא לנו תמונה ברורה על תפקיד היין,”א”ר יהודה אמר שמואל ארבע כוסות הללו צריך 1.שהיה בהן כדי מזיגת כוס יפה 2.שתאן חי יצא 3.שתאן בבת אחת יצא 4.השקה מהן לבניו יצא”
2.”שתאן חי יצא”-פשט חי ששתה יין ללא מזיגת מים שזה טעם חריף, מה הכוונה שתה האם רביעית או פחות? רשב”ם-רביעית, ויש לשאול בשיטת רש”י שלא פרש, אולי יסבור כרשב”ם או אפילו פחות?
ועל זה פוסק רבא “ידי יין יצא ידי חירות לא יצא” יש לעיין מה הכוונה? שני הסברים: א. רש”י-ידי יין יצא הכוונה שיצא ידי חובת ארבע כוסות, ולא יצא ידי חירות הכוונה שאין זו מצווה שלימה, שנדייק יוצא שהכוסות לעצמם לא נתון לחירות אלא הטעם. ב. הר”ן-כוונת חירות לא יצא, שלא קיים מצוה מן המובחר ומוסיף אבל יצא לכן לא צריך לחזור לשתות שוב.
מדבריהם נקודה מאחדת שצריך טעם טוב ע”מ להרגיש את החירות ויש לעיין הרי גם הסבה תפקידה ליצור חירות אז אמור להיות להם אותו דין? כשניגש לרא”ש פרק י’ ס”כ, פוסק ע”י מימרתו של ריב”ל שהשמש רק אם הסב יצא ואם לא הסב לא יצא[1], ובס”כא הרא”ש מעתיק גמרתנו כהוויתה ומשמע יצא ידי חובה אע”פ שלא טעם טעם חירות? ויש לחזק שאלתנו שהרי יין חי טעמו מר ולא נעים לחך היינו כנגד חירות אז אך יצא? יש לתרץ ולומר שכל אחד בא ליצור צביון אחר בליל הסדר, רבנן ציוו את ההסבה ע”מ לבטות את החירות ואם לא עשה זאת לא קיים ציווי רבנן ולא יצא. ואילו יין ענינו לשמח לכן כששתה חי האלכוהול עושה תפקידו גם בחי ואפילו יותר אבל לא מן המובחר, הוכחה לדברינו שהענין ביין לשמח עיין דברי הנצי”ב בשאילתות פרשת צו שאילתה עז’[2] וכן עיין בנצי”ב פרשת וארא[3] בדין ארבע לשונות[4].
3.”שתאן בבת אחת”-שני פשטים אפשריים א. רש”י-שמזג כמות ארבע כוסות לכוס גדולה ושתה הכל ב. רשב”ם-שיש לפניו ארבע כוסות מלאים ושתאם אחד אחד בזמן קצר.
רבא פוסק “ידי יין יצא [י”ג ידי חירות יצא]וידי ארבע כוסות לא יצא” יש לשאול מה הכוונה ידי יין יצא ומתי בדיוק שתה אותם בזמן הכוס הראשון ואולי יצא חובת כוס ראשון או סתם באמצע הסדר? הרשב”ם-מבאר ידי יין יצא היינו שמחת יו”ט כי שמחו ביין המשמח וידי ארבע כוסות לא יצא כי שתה רק כוס אחת כתיקנה[5].יש לשאול מדוע רש”י ורשב”ם פירשו אחרת את המציאות? כנראה שחולקים בכמה תנאים צריך ע”מ לצאת ידי חובת יין, רשב”ם-יש שני תנאים, זמן וארבע כוסות ע”מ לצאת למהדרין, לכן כששתה בזמן עשה תנאי אחד וכוס יצא חובת אחד. רש”י-רק תנאי אחד צריך והוא ארבע כוסות לכן אם שתה ארבע כוסות יצא, לכן נצרך רש”י להעמיד ששתה הכל בכוס אחד.
המרדכי שואל מדוע דווקא 4 כוסות ולא 4 מצות שעד כדי כך יש מציאות שלא יצא ידי ארבע כוסות? הנצי”ב בפרשת וארא מבאר שארבע כוסות כנגד ארבע לשונות גאולה, והעניין כפי שפסק הרמב”ם ה’ חמץ פ”ז ה”ו שעל האדם חובה להרגיש ולחוות מציאות כאילו הוא יצא ממצרים וזוהי מציאות של שמחה אמיתת שרק היין יכול להוביל עליה ולכן שותים בארבע שלבים כדי לשמוח בכל שלב של גאולה כמו שאבותינו הרגישו.
[אם עד לכאן ארוך מידי אפשר להוריד את הנידון הזה] בסוגייתנו עוד שני עניינים קטנים שצריך לעיין בהם א. סתירה בן רש”י לרש”י ב. הבנת “אף הן היו באותו נס”
א. רש”י במשנתו בדף צט: ד”ה ארבע כוסות, מבאר ארבע כנגד ארבע לשונות. ורש”י קח. ד”ה ארבע כוסות, שלושה כנגד שלושה הפעמים המוזכרים בפרשת פרעה ויוסף עם שר המשקים והאופים והרביעי כנגד ברכת המזון, יש לשאול מדוע רש”י משנה את הרעיון? בנימוקי הגרי”ב מבואר שאין קשר בן הצדדים כי רש”י בדף קח. מדבר על דברי ריב”ל וכן הביא סברתו מהירושלמי[6].
ב. “אף הן היו…” רש”י שם מפרש בצורה מעניינת “בשכר נשים צדקניות” יוצא ש”אף” הכוונה בזכות, וכן הדין בחנוכה ופורים שבזכות הנשים נעשה הנס, ותוס’ ד”ה היו באותו, מקשה הרי ביטוי “אף” הכוונה בפשט ‘גם’ יש לשאול אך רש”י חרג מפשט ממשמעות המילה? הגר”א סמוטריץ מקדים ושואל מדוע נשים חייבות במצה הרי זה זמן גרמא. משום היקש לאיסור חמץ למה לא נאמר משום ‘שאף הן היו…’ מדוע נשים פטורות מסוכה, למה שלא נחייבם משום ‘אף הן היו…’? אלא מתברר שהסברה הזאת חלשה ובאו רש”י ורשב”ם וסוברים שע”מ שנשים התחייבו בחיוב דרבנן צריך סברה חזקה לכן הדגישו שעל ידם נעשה הנס. ואילו התוס’ מבאר שלדרבנן מספיק סברה חלשה, וכאשר הסברה מתנגשת עם התר או חיוב מתבטלת[7].
[1] הרי”ף והר”ן לא גורסים את מימרת ריב”ל משמע שאם לא הסב יצא בדיעבד.
[2] ד”ה וד’ כוסות מה”ת מנ”ל.
[3] שמות פ”ו פס’ ו.
[4] וכך באמת מצאתי שמבאר הרב אוירבך באחד הקונטרסים.
[5] הר”ן פסק שצריך לשתות שוב ארבעתן כסדרן ואילו הרשב”ם צריך לשתות עוד שלוש פעמים משמע חולקים?אפשר לומר שהרשב”ם דיבר ששתאן בזמן הכוס הראשון ואילו הר”ן סתם באמצע הסעודה.
[6] אפשר לבאר ששני ההסברים נושקים אחד לשני שארבע הנזכרים בשר המשקים[בראשית מ,ז] אם נשים לב כתוב בהם כוסו של פרעה-וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה מה שבשר האופים לא כתוב, מכאן הוגלה ליוסף ששר המשקים משתוקק למלך ולכן חלומו מבשר שייחיה-
וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ. וזה עניינן של ארבע כוסות להשתוקק לה’ ומתוך כך אפשר להיגאל.
[7] עיין מהר”ל גבורות ה’ פר’ מח.