בפתיחתו להגדה מבאר הרב את סוד החירות וביעור החמץ . מדבריו ניתן גם לענות על שאלה מפורסמת. בחג הפסח ישנן שתי מצוות מרכזיות שאף הוקשו בתורה זה לזה. ביעור ואיסור אכילת חמץ ומצוות עשה של אכילת מצה. לכאורה היה מתאים יותר , בשעה שאנו חוגגים את חירותינו, לאכול לחם של עשירים של אנשים בני חורין. עוד יש לשאול הרי את המצות אנו אוכלים על שום שמיהרנו לצאת ממצרים בחיפזון, האם הבריחה מהמצרים מסמלת את גאולתינו? 

כותב שם הרב זצ”ל ”להתלמד אנו צריכים איך לסגל לנו את אותו הרוח הגדול של החירות, אשר זרח עלינו אמנם בתקופות המאירות שלנו, ואשר יצא כברק נוצץ בהופעתה של הגאולה הראשונה, גאולת מצרים, אשר נגלה עלינו מלך -מלכי-המלכים הקדוש- ברוך -הוא בכבודו הגדול וקרבנו לעבודתו, שהיא חירותנו הגמורה, והרים אותנו משפלותה של העבדות הנכריה אשר שוא היא עבודתה.” הרב מסביר  שהנס הכי גדול של יציאת מצרים הוא עצם ההחלטה של בני ישראל לצאת ממאות שנים של עבדות ולהיות עבדי ה’. החלטה זו מקורה ברוח הגדולה של החירות שנחה על אבותינו בימים ההם. רוח זו עוררה את ההתלהטות הפנימית ואת ה’חיפזון’ לצאת ממצרים. רוח זו באה לידי ביטוי במצה הנקייה מכל חימוץ מכל שיעבוד של היצר הפנימי או של אומות העולם. המצה היא אכן לחם הגאולה האמיתית. לחם החירות. 

בוגרים יקרים, רציתי לשתף קצת בנעשה בישיבה מראות עיני ומתפקידי כר”מ בשיעור א.  יסוד זה של החירות של עבד ה’ שבבחירתו בוחר לסגל לעצמו את אותה הרוח הנישאה -רוח החירות של יציאת מצרים, הוא אבן דרך בעבודתינו החינוכית. 

זוכה אני ללוות מזה שלוש שנים את תלמידי שיעור א בתהליך ארוך ומשמעותי של הפיכתם לאנשים בני תורה,בני חורין. תהליך שבו בחורים צעירים שעד היום היו במסגרת ההורים ובישיבה התיכונית בוחרים לקבוע את עצמם בעולמה של תורה לכמה שנים. בשנה הזאת אני צופה בהם,משוחח איתם,דוחף אותם,קשוב לקשיים שהם מעלים ומשתדל כל הזמן לטעת בהם אמון בעצמם שיש בהם הכח לגדול עוד. מדהים איך שכל אחד עובר את התהליך שלו,כל אחד עם הירידות והעליות לו אך בסוף גם כל אחד מצליח להפתיע את עצמו כשהוא מבין לאיזה מדריגות הוא מסוגל להגיע, והכל מתוך בחירה שלו. את הכוחות למשימה זו מקבלים אנו  התלמידים והצוות מראש הישיבה הרב נעם שבמסירות ובגדלות מוביל את ספינת הישיבה. בצורה מדוייקת מצליח ראש הישיבה להעמיד את חזון הישיבה, ואנחנו יודעים שהננו חלק במסורת של תורת ארץ ישראל, של תורת הרב ראי”ה קוק זצ”ל  שמועברת במסורת מהרב דרך בנו הרצי”ה זצ”ל ודרך זקני העדה, רבותינו שזכו ליצוק תורה ואמונה מפי הרציה ודרכינו צעירי המלמדים עד לליבותם הטהורים והצמאים של תלמידינו היקרים. כולנו יחד  שואפים גבוה וברוך ה’ רואים ברכה בעמלינו.  אשרינו מה טוב חלקנו ומה יפה ירושתינו!