השו”ע בסי’ תע”ב כותב שלקראת ליל החג “יסדר שולחנו בכלים נאים כפי כוחו” ומביא המשנ”ב ש”מהרי”ל כשהיו בידו משכונות של גויים לא היה משתמש בהם בשום פעם רק בפסח היה מנהגו להשים אותם אצל השולחן”
יש מקום לדון האם בכלל מותר להשתמש במשכונות לצורך עצמו, אך מכל מקום מה הענין בליל פסח דוקא?
ידועה השאלה מה החידוש במצות סיפור יציאת מצרים של ליל הפסח, על פני החיוב להזכיר יציאת מצרים כל יום ויום, והנה המונח “סיפור” מופיע בכמה מקומות בגמ’ “אשה מספרת עם בעלה”, “כשהוא מספר עימי אינו מספר.. אלא באמצע הלילה..” במובן של החיבור בין איש לאשה שנעשה בדברי ריצוי וכו’, כלומר אין מדובר בהזכרה רגעית אלא בסיפור ממושך וחוויתי.
אם כן כך גם צריך להיות סיפור יציאת מצרים “חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים שנאמר “ואותנו הוציא משם”, וזה עומק כונת הדרשה “והגדת לבנך ביום ההוא לאמר – לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך” צריך שיהיה לפנינו “חפץ” מצה או מרור, “מצה זו/ מרור זה שאנו אוכלים על שום מה” משום שהסיפור חייב להיות חוייתי ומומחש. זה המושג “והגדת לבנך” דברים המושכים את הלב כגידים שהם “נמשכים”.
מסיבה זו צריך לספר בדרך שאלה- כשאדם שואל הוא רוצה לדעת את התשובה, הוא חווה אותה ו”נמצא” בתוכה.
בזה תובן גם הגמרא בפסחים קט”ז. שם אומר רב נחמן לדרו עבדו “עבדא דמפיק ליה מריה לחרות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה? אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי (= עבד שמוציאו רבו לחירות ונותן לו כסף וזהב מה על העבד לומר לאדונו? אמר לו צריך להודות לו ולשבחו)”, ועל כך מסיים רב נחמן “פטרתן מלומר מה נשתנה”, ולכאורה מדוע נפטר מ”מה נשתנה” הלא העבד לא שאל מאומה? ואיך יצא ידי חובת שאלה?
אלא על פי מה שאמרנו יובן שהרי כל ענין השאלה הוא “לחוות” את יציאת מצרים, וזה בדיוק מה שהשיג רב נחמן, שהעבד הנמצא אף הוא במצב דומה, מדמיין עד כמה צריכים ישראל שהיו עבדים והוציאם ה’ ממצרים להודות ולשבח ואם כן יכול לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, וזוהי גופה מטרת השאלה להגיע להזדהות ולחוות את יציאת מצרים ואם כן “פטרתן מלומר מה נשתנה”!
על פי זה יובן מנהגו של מהרי”ל בו פתחנו. מהרי”ל חש ממש כאילו הוא עכשו יוצא ממצרים, ואם כן במצרים “ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב…” וכך עשה מהרי”ל – לקח אף הוא כלי כסף וכלי זהב של גויים, משום שהוא עכשו יוצא ממצרים, עכשו חווה אותה בצורה מוחשית ו”לוקח” כלים של גויים! כך “מספרים” את יציאת מצרים – נמצאים שם.
שנזכה לראות את עצמנו יוצאים ממצרים כל העת, לחוש את חסדי ה’ ולשבחו, והקב”ה ישלים לנו את הגאולה בבנין בית המקדש ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים.