במשנה בשבועות כט. נאמר: "נשבע על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי גמל שפורח באויר... זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור." בגמרא שואל רבינא את רב אשי: האם לא יכול להיות שאותו האיש ראה ציפור גדולה וכינה אותה גמל פורח באוויר, ואז שבועתו אינה שבועת שוא? אלא שהגמרא מוכיחה לבסוף שהולכים אחר פיו, ולא אחר דעתו, כלומר שלא מתייחסים למשמעות שהוא נתן למילים, אלא למשמעותן הכללית. מהגמרא פה נראה ש"גמל פורח באוויר" הוא לשון גוזמא לא מציאותית, עד כדי היותה שבועת שוא. ביבמות קטז. מובא מקרה שאדם בשם ענן בר חייא כתב גט בסורא, ולאחר מכן נמצאו עדים בנהרדעא שטענו שאדם בשם ענן בר חייא היה איתם באותו היום בו נכתב הגט. רבא מסביר שאפילו לשיטתו, שלא חוששים ל"תרי יצחק", כלומר לקיומם של שני אנשים באותו השם, כאן חוששים שזהו ענן מנהרדעא, שכן מוחזק שיש אדם כזה, ואולי אותו אדם עף בגמל פורח, על ידי שמות קדושים או מסר את דבריו לשליח. רש"י מסביר את הביטוי "כגמלא פרחא אזל" כהליכה מהירה כשל עוף פורח, דבר הגיוני שכן ראינו שהביטוי גמלא פורח עשוי להתייחס גם לציפור גדולה. מכל מקום מפשט הסוגיה פה נראה שהגמרא מתייחסת לגמל פורח כאל דבר שקיים, אלא אם כן נבין כרש"י שהכוונה היא לצורת ההליכה. בגמרא במכות מובאת מימרא של רבא שאומר שאם העדים מעידים על רצח שהתרחש בבוקר בסורא, והזוממים מעידים שהיו איתם ביחד בערב בנהרדעא, צריך לבדוק האם ניתן ללכת ביום מסורא לנהרדעא. שואלת הגמרא: פשיטא! ועונה שדין זה בא ללמדנו שלא חוששים לגמל פורח שבו הלכו העדים. מפשט הסוגיה פה נראה שגמל פורח באוויר הוא מציאות שאין לחשוש לה, גם אם לא בטוח שאינה מציאותית. גם פה רש"י מסביר באופן מציאותי יותר שהכוונה בגמל פורח לגמל שהולך מהר כעוף הפורח, אבל הגמרא מכריעה שגם למציאות כזו אין חשש, גם אם ייתכן שקיימת. ההבדל המרכזי שניתן לשים לב אליו הוא ההבדל בין גמל פורח באוויר לבין גמל פורח סתם, שהוא צורת הליכה או גמל מהיר (ע"פ רש"י). נראה שכשאדם רוצה להגזים בדבריו, הוא משתמש בדוגמה ההגיונית של גמל פורח ומנפח אותה ל"גמל פורח באוויר", ואילו במקרים האחרים הגמל הפורח הוא מציאות שיש להתייחס אליה לגופה, כפי שמבאר התוס' ביבמות.