איסור אכילה בערב שבת

ימי שישי ושבת הם זוג בילתי נפרד בימי השבוע, וההכנה שלנו לשבת מתבצעת בכל המישורים, כפי שכתב מרן הבן איש חי (ש”ש פר’ לך לך), “הנה ונודע מדברי רבינו האר”י ז”ל דההכנות לכבוד שבת הן שלוש: במחשבה, דיבור ובמעשה..”

מעבר להכנות ישנם דברים שאסור לעשות ביום שישי מפני השבת הקרובה לבוא, כגון כיבוס (שו”ע רעב, ג ויעויין בשיטות רבותינו לגבי האיסור כיום), מלאכת אומן (משלוש שעות קודם שקיעה) ועוד.

איסור נוסף הוא קביעת סעודה בערב שבת ואת פרטיו, דיניו וטעמיו נביא כעת בעז”ה:

הגמרא במסכת גיטין (לח, ב) מספרת על משפחה מירושלים שהייתה עורכת סעודות ביום שישי ובגלל העוון הזה נעקרה אותה משפחה.

ואילו הגמרא במסכת פסחים (צט, ב) מביאה בברייתא את שיטת רבי יוסי ש”אוכל והולך עד שתחשך” ומשמע מהמשך בגמרא (ק, א) ששיטת רבי יוסי נפסקה להלכה.

הרמב”ם בהלכות שבת (ל, ד) כותב כך:

”  

(רישא) אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת

(מציעתא) ומותר לאכול ולשתות עד שתחשך

(סיפא) ואף על פי כן מכבוד השבת שימנע אדם מן המנחה ולמעלה מלקבוע סעודה כדי שיכנס לשבת שהוא מתאווה לאכול             

                                                                                     “

דברי הרמב”ם קשים: כי אם אסור לאכול (רישא), למה “ממליץ” להימנע מאכילה מן המנחה (סיפא)?

ניתן ליישב את דברי הרמב”ם במספר דרכים:

א)  המגיד משנה והכסף משנה מבארים את דברי הרמב”ם,

הם מסבירים שמדובר בשני גמרות שונות:

הרישא שאוסרת לאכול מערב שבת זה הגמרא בגיטין (שהבאנו בהתחלה), שם היו ג’ אופנים בגינם נאסרה אכילה כל יום שישי:

1. לו”ז: קביעות בלו”ז- כל יום שישי                                                    

2. גודל: סעודה שאינו רגיל בה בימות החול- מיוחדת  

3. אופן: סעודה שיש בה קביעות- קביעות סעודה

וטעם איסור האכילה – שנראה כמזלזל בכבוד שבת, שעושה את יום שישי כיום המרכזי בשבוע ולא את השבת.

מציעתא  שמתירה לאכול ולשתות עד חשכה- זה הגמרא בפסחים (שהבאנו בהתחלה), כר”י.

סיפא זה כבר חומרא בתוך הגמרא בפסחים, כי מה שנפסק כרבי יוסי שאוכל והולך עד שתחשך זו אכילה בלא קביעות סעודה.

ב) הטורי זהב:

הט”ז מקשה על הסבר הרב המגיד מספר קושיות, בניהם:

1. לא מצינו בגמרא חילוק בין סעודה שרגיל בה לשלא רגיל בה.
2. אם זה כוונות הרמב”ם, היות וזה לא מופיע בגמרא, היה עליו לאומרה במפורש.
3. הרב המגיד לא התייחס לחילוק בין “סעודה ומשתה” ברישא, ל”סעודה” בסיפא.

בגלל אותם קשיים בדברי הרמב”ם, אומר הט”ז הסבר אחר ליישוב הסתירות:

רישא מה שאסור זה “סעודה ומשתה” – סעודה שיש בה שיכרות וזה אסור כל יום שישי

וטעם האיסור- שאם ישתכר יתבטל משבת לגמרי.

מציעתא מותר לקבוע סעודה כל עוד לא קובע עצמו לשתייה.

סיפא  למרות שמותר, ימנע אדם מלקבוע סעודה מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת שהוא תאב.

ג) הב”ח: (עולה על הרמב”ם הרי”ף והבה”ג)

רישא מה שאסור זה “סעודה ומשתה” סעודה לא רגילה- מיוחדת

וטעם האיסור – זלזול בכבוד שבת, שאחרי סעודה שכזאת סעודת שבת תקטן.

מציעתא אם אדם רעב ואוכל, אפילו פת מותר ולא חוששים לתיאבון.

סיפא למרות שמותר, ימנע מלקבוע סעודה כי אז חוששים שמא ימשך ובגלל זה יאכל יותר – ואז חוששים לתיאבון.

להלכה ולמעשה:

מרן בשו”ע (רמט, ב) מביא את לשון הרמב”ם אם הסבריו של הרב המגיד וכך פוסק אותו להלכה בצורה ברורה.

“ אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול ואפילו היא סעודה אירוסין מפני כבוד השבת שיכנס לשבת שהוא תאב לאכול, וכל היום בכלל האיסור“

הרב מרדכי אליהו זיע”א כותב (בסידורו עמ’ שלא, ועוד מקומות):

“ סעודה שזמנה ערב שבת, כגון ברית מילה ופדיון הבן, מותר. וכל מקום לכתחילה יש להקדים אף את סעודת המצווה, ולעשותה מוקדם בבוקר משום כבוד השבת, ובדיעבד יכול לעשותה אף ממנחה ומעלה (מ”ב שם יג)

מצווה להימנע מארוחה רגילה שלוש שעות (זמניות) לפני שקיעה, ונוהגים להחמיר מחצות היום. אבל לאכול ולשתות קפה או עוגה וכד’- מותר כל היום עד לקבלת שבת, וגם בזה אין להרבות כדי שיאכל סעודת ליל שבת בתיאבון. “

שנזכה בעז”ה שיתקיים בנו דברי הגמרא בשבת (קיח)

“כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים… ניצול משיעבוד גליות… נותנים לו משאלות ליבו.